כשאנו מביטים בסביבתנו, אנו רואים מגוון גדול של דברים עם צורות, גדלים ומרקמים שונים. כל דבר ביקום הזה מורכב מחומר שמדענים כינו אותו 'חומר'. האוויר שאנו נושמים, האוכל שאנו אוכלים, אבנים, עננים, כוכבים, צמחים ובעלי חיים, אפילו טיפת מים קטנה או חלקיק חול – הכל הוא חומר. אנו יכולים גם לראות שכל הדברים שהוזכרו לעיל תופסים מקום ויש להם מסה. במילים אחרות, יש להם גם מסה* וגם נפח**. מאז ימי קדם, בני האדם ניסו להבין את סביבתם. פילוסופים הודים מוקדמים סיווגו את החומר בצורה של חמישה אלמנטים בסיסיים – ה'פאנץ' טאטבה' – אוויר, אדמה, אש, שמיים ומים. לפיהם הכל, חי או לא חי, היה מורכב מחמישה אלמנטים בסיסיים אלה. פילוסופים יוונים קדומים הגיעו לסיווג דומה של החומר. מדענים מודרניים פיתחו שני סוגים של סיווג של חומר על סמך תכונותיו הפיזיות והטבע הכימי שלו. בפרק זה נלמד על חומר על סמך תכונותיו הפיזיות. ההיבטים הכימיים של החומר יילמדו בפרקים הבאים.
חלקיקי החומר נעים באופן רציף, כלומר, הם בעלי מה שאנו מכנים אנרגיה קינטית. ככל שהטמפרטורה עולה, החלקיקים נעים מהר יותר. כך שאנו יכולים לומר שעם עליית הטמפרטורה גם האנרגיה הקינטית של החלקיקים עולה. בשלושת הפעילויות לעיל אנו רואים שחלקיקי החומר מתערבבים זה עם זה מעצמם. הם עושים זאת על ידי כניסה לחללים שבין החלקיקים. תערובת זו של חלקיקי שני סוגים שונים של חומר מעצמם נקראת דיפוזיה. אנו רואים גם שבחימום, הדיפוזיה הופכת להיות מהירה יותר. למה זה קורה?